בניגוד מוחלט לפוסט הקודם, הרי שזה היה אך צפוי שהנפילה תגיע, וכך גם יראה הפוסט הזה.
אז למען מי שלא בקיא בפרטים של הסיפור, אני שואל את עצמי - איפה להתחיל?
אני אנסה לתמצת את הפרטים, למרות שזה יהיה מאוד קשה.
עד לפני 4 שנים, הייתי נשוי, ויש לי ילדה שהיום היא כמעט בת 6.
וכמו כל אבא במדינה, גם אני התבקשתי לשלם מזונות, ובסכום לא נמוך ומאוד לא פרופרציונאלי.
אבל רגע - אני מוגדר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ומתקיים מקצבת נכות (זעומה במיוחד) - אז מהיכן בדיוק אני אמור לשלם מזונות בשביל הבת שלי?
כאן נכנסת לתמונה אמירה של שופטת בבית המשפט לענייני משפחה, בדבר אי היכולת של המערכת לגבות ממני את הכסף בכוח, "בזכות" העובדה שאני מוכר כנכה על ידי המדינה.
אשתי לשעבר פנתה בעצמה לביטוח לאומי, ותבעה מהם את דמי המזונות החודשיים, תוך אמירה ברורה של כל הנוגעים בדבר, שהכסף שביטוח לאומי משלם לה, לא ייגבה ממני ולא יצטבר עבורי כחוב - בשום צורה.
במילים אחרות: ביטוח לאומי משלם לה את המזונות, אבל לא גובה את זה ממני, ומשאיר את החוב כתיאורטי בלבד - וזה בשל העובדה שאני מוכר כנכה.
כולם השתמשו אז במושג: "איננו בר גביה".
אבל איזה איננו ואיזה נעלים...
חיש מהר, ביטוח לאומי פתח נגדי תיק בהוצאה לפועל (!), ובאותו גוף מושחת ומגעיל שאני שונא להזכיר את שמו - אמרו שזה לא משנה להם שאני נכה, והם מתכוונים להשיג את הכסף הזה בכל מחיר, ממש כאילו שאני אחד האזרח...
הבטחות של אשתי לשעבר להשתתף בחוב במידה ואני אכן אתבקש לשלם אותו התגלו כשוות לקליפת השום, ואת החוב הגדול שהצטבר לחובתי (בערך 18,000 ש"ח) אני שילמתי מכיסי הפרטי שלי, בלי השתתפות של אשתי לשעבר - בניגוד למה שהיא הבטיחה לי.
ואני עוצר רגע ושואל אתכם: אין גבול במדינה הזאת? אין גבול לגוף המושחת הזה? לבוא לנכה ביטוח לאומי ולהוציא ממנו את הכסף בכוח, על ידי איומים ועיקולים של ממש?
למה אני בכלל צריך להתעסק עם זה במצב נפשי כל כך קשה? וכל זה עוד אחרי שהופרחו להן לאוויר אין ספור הבטחות בדבר אי היכולת של המערכת לגבות את הכסף ממני.
הבטחות שהגיעו, אגב, מעורכת דין מהוללת, ומשופטת בבית משפט לענייני משפחה - שתי נשים שחושבות את עצמן לסגן של אלוהים אבל בפועל לא יודעות כלום.
איך כל זה קשור להיום? תכף תבינו.
בפועל, התברר שהתמונה לא נוראה כל כך, ולמעט העבודה מול אותו גוף מושחת ומלוכלך (ששוב אינני חפץ להזכיר את שמו), הסכום שאני צריך לשלם בפועל הוא איכשהו סביר; בשל העובדה שאני אב לילדה, ביטוח לאומי מוסיף לי כסף לקצבה שאני ממילא מקבל, ומעבר לאותו סכום כסף - אני צריך להוסיף בערך 300 ש"ח בחודש מהכסף הפרטי שלי.
מאוד לא אידיאלי (בלשון המעטה), אבל אפשר לחיות עם זה איכשהו, במיוחד לנוכח העובדה שעזבתי את ההוסטל ואני כבר לא צריך לשלם להם.
מדי חודש, אבא שלי הגיע ללשכה המקומית של אותו גוף מפוקפק, והפקיד כסף לטובת החוב, כדי שאני אוכל לחיות בשקט - גם אם רק מהבחינה הזאת.
והיום, אחרי שקיבלתי טלפון מבית חולים שאני צריך לשלם להם 900 ש"ח על ביקור במיון שהיה לי לפני כמה חודשים אחרי ניסיון אובדני (שחבל שלא הצליח), החלטתי להתקשר לאותו גוף מקולל, ולבדוק מה המצב החוב שלי.
והנה, למרות שאבא שלי מעביר מדי חודש בחודשו את הכסף הנחוץ, ולמרות שביטוח לאומי מוריד לי מהקצבה את החלק שאני מקבל בעבור הילדה שלי - במקום שהחוב יהיה כמה מאות שקלים, מסתבר שהוא עומד על כמה אלפי שקלים - וזה רע. רע מאוד.
לא ברור לי מה בדיוק הם עושים עם הכסף שאבא שלי משלם להם כל חודש, ועם מה שביטוח לאומי מקזז מהקצבה שלי; הם מלטפים אותו? שומרים אותו לקישוט? מסתכלים עליו? או מה?
חבורה של מפגרים, בשביל מה ביטוח לאומי מוריד לי כסף מהקצבה כל חודש? בשביל מה אבא שלי משלם לכם כל חודש מכסף הפרטי שלי, למרות שבקושי יש לי ממה להתקיים?
בשביל שהכסף יעמוד בצד לקישוט?
אז כן, בגלל שמדובר בגוף שהוא לא בדיוק ישר, מסיבה שטרם ברורה לי, הם מעדיפים לשמור את הכסף שאני משלם בצד, ולא לנצל אותו לצמצום יתרת החוב שעומדת לחובתי.
למה? אלוהים יודע, וגם זה לא בטוח...
כתבתי כאן המון דברים ואני לא ממש בטוח שהבנתם בדיוק במה מדובר, אבל אני אנסה להיות קונקרטי.
"הוצאה לפועל" - יש מישהו במדינה הזאת ששומע את צמד המילים האלה ולא עומד לקבל התקפת לב?
אז אני - שממילא שקוע באובדנות, כאב, טראומה, דיכאון, מחשבות על מוות וכו' (באמת וכו' כי כתבתי כאן ממש בקצרה) - למה אני צריך להתעסק עם זה בכלל?
איפה מה שהבטיחו לי?
איפה ההתחשבות באבא של הילדה ולא רק בילדה עצמה?
זה כל כך מוגזם לבקש שאת הכסף שאנחנו משלמים לכם תעבירו לתיק, ולא תשמרו אותו בצד לקישוט?
כאילו, באמת - זה כל כך מוגזם?
אז בסדר, איכשהו השלמתי עם העובדה שאני צריך להתקיים ממעט מאוד כסף בכל חודש, כאשר קצבת הנכות שאני מקבל היא ממילא נמוכה מאוד (ונאמר מספיק על קצבאות הנכות הזעומות במיוחד בחודשים האחרונים), וממנה אני צריך להוסיף כמה מאות שקלים - למה אתם לא נותנים לי שקט כבר? למה אני צריך לשלם בבריאות הנפשית שלי בגלל טעויות טכניות שלכם?
למה אני צריך להתעסק בכל הזבל הזה כשממילא אני על הקצה של הקצה של הקצה?
באמת, למה?
מחר בבוקר אבא שלי (שוב) ילך ללשכה המקומית של אותו גוף, וינסה להבין מה קרה, ולמה לעזאזל הם לא משתמשים בכסף שאני נותן להם כל חודש.
וכנראה שהפקיד שם (שכבר מכיר את אבא שלי בעל פה) יגיד לו שמדובר בפרט טכני בלבד, ובפועל הם לא באמת מתייחסים לחוב כפי שהוא, והם יודעים ורואים שאני משלם להם כל חודש.
אבל כרגע זה לא עוזר לי.
כרגע אני על הקצה.
אני אובדני.
אני נסער.
אני כועס.
מאוד מאוד מאוד.
ועדיין לא ברור לי למה נכה 100% בביטוח לאומי צריך להתעסק עם כל הזבל הזה.
חבל שלא הצלחתי באותו ניסיון אובדני לפני כמה חודשים, ככה לא הייתי צריך להתעסק בשטויות האלה.
ונראה מי ישלם לאמא מזונות אם הבת שלה תהיה יתומה.
ואני כותב שוב - בבקשה לא להתקשר למשטרה כי אני יותר מדי מותש בשביל להתאבד וגם כי עוד אשפוז לא יעזור.
שום דבר לא יעזור.
חבל שלמות זה כל כך קשה.
וממש בא לי להעלות שיר לסיום אבל אני לא יודע איך לעשות את זה כאן.
אלוהים, יורד גשם בחוץ - אולי תעשה שיפגע בי ברק מהשמיים ויהרוג אותי?
בבקשה?
):
;){kind=link}