אחרי שבלעתי 50 כדורים לפני חמישה חודשים, הגעתי באמבולנס למיון, ואחרי שרק במזל (או יותר נכון בחוסר מזל) לא נגרם לי נזק גופני, הועברתי לאשפוז פסיכיאטרי (שנמשך שבועיים ולא עזר).
בגלל שהייתי קודם לכן בביקור בבית חולים 'רגיל' ללא הפניית רופא ובלי להתאשפז, יכול להיות שאני אצטרך לשלם 900 ש"ח (!) על אותו ביקור במיון.
ויכול להיות שאני לא אצטרך לשלם.
הבית חולים שהייתי בו העביר לקופת חולים את הניירת, ועכשיו בודקים אם אני זכאי לטופס 17 או לא.
אבל זה לא משנה לי כרגע שאולי כן ואולי לא.
הכל מציף אותי, והמחשבה על כך שיכולתי פשוט למות במקום לשלם את אותם 900 ש"ח, רק מעצימה את התסכול והמצוקה שלי.
במקביל, אני עדיין מחכה לקבל טיפול נפשי כראוי.
ואין לי זמן לחכות.
אני צריך את זה עכשיו.
כמה חבל שפסיכולוגיות פרטיות לא מוכנות לטפל בי מרוב שאני אובדני, ובמרפאה זה לוקח כ"כ הרבה זמן.
מתי תבינו שאני צורח לעזרה?
מתי תבינו שאני לא יכול יותר?
מתי תבינו שאי אפשר לחיות על הקצה של הקצה בכל רגע נתון?
יש בי הר געש של רגשות, ואני לא יודע איך להתמודד עם זה בצורה 'בריאה'.
כבר אמרתי שנמאס לי?
):
;){kind=link}